הרבנית מלכה ווילשאנסקי
ההיכרות שלי עם אחות התמימים מתחילה עוד מהיום הראשון לייסוד הארגון. נכחתי בכינוסים של אחות, בשבתות וכדומה.עד היום אני מלווה את הפעילות של אחות התמימים מקרוב.
אף תיאור לא יגזים בחשיבותה של הפעילות, אותה חזה הרבי הריי"צ כשייסד את הארגון. התיכונים עושים עבודת קודש, אך כיוון שמדובר במסגרת מחייבת והישגית, לעיתים נוצרת התנגדות פנימית. הכוח של ארגון לא פורמלי, הכוח של החברה החסידית – גדול פי כמה וכמה. במיוחד בגיל ההתבגרות לקבוצות החברתיות יש השפעה אדירה: הן מספקות תחושת שייכות ולכידות, גאוות יחידה, ומתעלות את כל המרץ והאנרגיות לכיוונים של עשיה חיובית.
כתוב "כל כנסיה שהיא לשם שמים- סופה להתקיים". נשאלת השאלה, לשם מה צריך להוסיף את המילה 'סופה'? מספיק לכתוב: כל כנסיה שהיא לשם שמים- תתקיים. התשובה היא שבתחילה, , כאשר מתכנסים האנשים, אין אפשרות לדעת האם ההתכנסות היא לשם שמיים או לא… איך נדע? נסתכל על 'הסוף'. נתבונן מהן התוצאות.
כשנביט בתוצאות, כאשר נסתכל על הבנות המתחנכות באחות התמימים, נראה אמת, נראה חסידישקייט יוצאת מן הכלל. מדהים לראות איך אחיות התמימים חיות בהתלהבות את העניינים, איך הן מקושרות לרבי בפשטות ובתמימות, איך הן לומדות שיחות של הרבי, לומדות קודש, ולא בשביל הבגרות. איזו אווירה החסידית שוררת בין הבנות, כמה הן צנועות וישרות, מתנהגות בהליכות טובות של פרגון ועין טובה. יש להן הכל: גם שולחן ערוך ויראת שמיים וגם חסידות לפנים משורת הדין, גם אידישקייט וגם חסידישקייט.
האתגרים של דורנו שונים מדורות קודמים. פעם הנסיון היה 'נסיון העוני'. ה'אין'. אין אוכל, אין חינוך, אין כסף. הלחץ יצר הרבה גבולות ושמירה מרובה. בדורנו, לעומת זאת, הניסיון הוא 'נסיון העושר'. יש יותר מידי 'יש'. השפע הקיים יוצר בלבול מאוד גדול. ריבוי האפשרויות מצליחים לעמעם את ההנהגות החסידיות, בדוגמת 'יצר הרע חסידי'.
מול כל אלו, הבנות שלנו צריכות את הכוח, את המסגרת, את העמידה היציבה והחזקה אל מול העולם. במילים אחרות: במבחן התוצאה הראה עד כמה הבנות שלנו צריכות, יותר מכך: חייבות, את אחות התמימים.
עם יד על הלב, אם נרצה להעמיד את הבנות שלנו איתן מול העולם, אם נרצה עבורן חינוך חסידי אמיתי, כמו שצריך, אין לנו על מי לסמוך אלא על הארגון של הרבי, אחות התמימים.
