"וילך חרנה"

וילך – הליכה, התקדמות
חרנה – מקום נמוך, חרון אף (כעס) של מקום, ירידה
נראה סותר, לא?
אילו היה נכתב וילך לחרן היו אלו שני עניינים נפרדים לעצמם, אך מזה שנכתב בפסוק 'וילך חרנה' (דווקא וילך ולא וירד) נלמדת מפה הוראה בעבודתו של יהודי.
וילך זהו עניין ההתקדמות ואילו חרן מבטא ירידה, זאת אומרת שדווקא מהירידה, דווקא מהמקום הנמוך תגיע הצמיחה וההתקדמות הכי גדולה.
נשמע לא הגיוני? אז הנה דוגמא
יעקב אבינו שבמשך 14 שנים לא יצא מהארץ והיה עסוק רק בלימוד תורה עזב הכל והלך למקום הכי נמוך – חרן, אממה דווקא משם נעשתה אצלו העלייה, 12 השבטים, יסודם של עמ"י נולד דווקא שם ועוד באופן של 'מטתו שלימה' – שכל בניו הלכו בדרך ה'. (דווקא 'מטתו' ולא תולדותיו כי מיטה מלשון מטה – מלמטה (חרן) נעשתה העלייה שכל בניו דבקו בדרך ה' ומצותיו) מעשה אבות סימן לבנים ותורה היא הוראה
אז בתכלס אלינו
כשאנו חשות בירידה נפילה רוחנית (בגיל הזה ובעולם החשוך המבלבל הזה בעיקר) נזכור שהירידה הנה עניין של התקדמות ועלייה, ירידה לכשעצמה הינה חלק מהעלייה, ונמשיל
כמו בטרמפולינה – בכדי לקפוץ גבוה יותר את תשקעי טיפה למטה בקפיצה וכך תגיעי לגובה רב יותר
אז אחותי אין להתייאש, אני ואת אנחנו חלק אלוקה ששום דבר בעולם לא יכול עליו גם במקום הנמוך ביותר
"וילך חרנה" – מהשבוע הזה אני מתקדמת!